אובדן שיניים בגיל מבוגר עלול להקשות על הלעיסה והדיבור, לצמצם את מגוון המזונות וגם לפגוע בביטחון העצמי. לפעמים חסרה שן אחת, ולפעמים חסרות כמה שיניים או שהתותבת כבר אינה יציבה ונוחה כפי שהייתה.
מטופלים רבים שואלים אם בגיל 70 או 80 כבר מאוחר מדי לעבור השתלת שיניים. בדרך כלל התשובה היא לא. הגיל לבדו אינו קובע אם אפשר לבצע את הטיפול. מה שחשוב הוא מצב הפה והעצם, הבריאות הכללית, התרופות הקבועות והיכולת לשמור על השיקום לאורך זמן.
גם אם אפשר לבצע השתלה, היא לא תמיד האפשרות הנכונה. הטיפול צריך להקל על האכילה ולשפר את איכות החיים, בלי להעמיס על המטופל הליך שאינו מתאים למצבו.
האם קיימת מגבלת גיל להשתלת שיניים?
אין גיל עליון קבוע להשתלת שיניים. מחקרים בקרב מטופלים מבוגרים מראים שגיל מתקדם, בפני עצמו, אינו מונע קליטה של שתלים. אדם בן 80 שמצבו הרפואי יציב עשוי להתאים לטיפול יותר מאדם צעיר ממנו שסובל ממחלות לא מאוזנות. לכן בודקים כל מטופל לגופו.
בבדיקת ההתאמה מתייחסים בין היתר לנקודות הבאות:
- מצב החניכיים וכמות העצם באזור המתוכנן להשתלה.
- עששת, זיהומים ומצב השיניים שנותרו בפה, כולל האפשרות לשקם אותן.
- מחלות רקע, איזונן וההשפעה האפשרית שלהן על ההחלמה.
- תרופות קבועות, ובהן מדללי דם ותרופות שמשפיעות על חילוף החומרים בעצם.
- עישון, חריקת שיניים והרגלים נוספים שעלולים להגדיל את הסיכון לסיבוכים.
- היכולת לצחצח, לנקות סביב השתלים ולהגיע לביקורות ולטיפולי תחזוקה.
- מטרות הטיפול: החלפת שן אחת, ייצוב תותבת או שיקום של לסת שלמה.
גם מספר השיניים שנותרו בפה אינו נותן תשובה מלאה. חשוב לבדוק היכן הן נמצאות, מה מצבן ואם אפשר לשלב אותן בשיקום.
התאמה רפואית והכנה מוקדמת להשתלת שיניים
לפני השתלת שיניים חשוב לעבור על ההיסטוריה הרפואית ועל רשימת התרופות המלאה. יש לדווח גם על תרופות שנלקחו בעבר ועל טיפולים כמו הקרנות באזור הראש והצוואר. במידת הצורך מתייעצים עם רופא המשפחה או עם רופא מומחה לפני שמתקדמים.
סוכרת אינה מונעת בהכרח השתלה, אך לאיזון רמת הסוכר ולמצב החניכיים יש חשיבות בתכנון ובהחלמה. גם אוסטאופורוזיס כשלעצמו אינו פוסל טיפול. עם זאת, יש תרופות לאוסטאופורוזיס ולמחלות אחרות שעלולות להשפיע על עצם הלסת, ולכן חשוב למסור לרופא השיניים את שם התרופה, המינון ומשך השימוש.
מי שנוטל מדללי דם לא מפסיק אותם לבד. אם יש צורך בשינוי, עושים זאת רק לאחר שבודקים את הסיכון ובתיאום עם הרופא שרשם את התרופה.
הבדיקה הדנטלית כוללת הערכה של השיניים, החניכיים והסגר. לפי הצורך נעזרים בצילומי רנטגן ובצילום תלת-ממדי כדי לבדוק את מבנה העצם, את מיקום הסינוסים ואת הקרבה לעצבים ולמבנים אנטומיים נוספים.
השתלת שיניים ללא עצם: מה באמת אפשר לעשות כשחסרה עצם?
הביטוי "השתלת שיניים ללא עצם" נפוץ מאוד, אבל בפועל כל שתל צריך להיאחז בעצם יציבה. כשיש ספיגת עצם, בודקים כמה עצם נשארה, היכן היא נמצאת ואיך אפשר ליצור תמיכה בטוחה לשתל ולשיקום.
במקרים מסוימים מבצעים השתלת עצם לפני החדרת השתל או באותו טיפול. באזור האחורי של הלסת העליונה ייתכן צורך בהרמת סינוס, כדי ליצור נפח עצם מתאים מתחת לחלל הסינוס. במצבים אחרים אפשר לשנות את מיקום השתלים או לשקול פתרונות מתקדמים כמו שתלים בזאליים או זיגומטיים.
הפתרונות האלה אינם מתאימים לכל אחד. הבחירה תלויה במבנה הלסת, במצב הרפואי ובסוג השיקום המתוכנן. לפעמים האפשרות הבטוחה והפשוטה יותר היא שיקום נשלף או תותבת שנתמכת במספר קטן יותר של שתלים.
השתלה ממוחשבת והשתלת שיניים ביום אחד
בתכנון דיגיטלי משלבים צילום תלת-ממדי וסריקה של הפה כדי לקבוע מראש את מיקום השתלים ואת מבנה השיקום. לפעמים משתמשים גם במדריך כירורגי, שעוזר לבצע בפה את התכנון שנעשה במחשב. עם זאת, התכנון הממוחשב אינו מחליף שיקול דעת רפואי ואינו מבטיח טיפול ללא חתכים או ללא תקופת החלמה.
אם חסרות רוב השיניים בלסת, אפשר לעיתים לבצע שיקום מלא על גבי כמה שתלים, למשל בשיטות All-on-4 או All-on-6. במקרים מתאימים מרכיבים שיניים זמניות מקובעות כבר ביום ההשתלה או סמוך אליו. טיפול זה מכונה לעיתים "השתלת שיניים ביום אחד".
השיניים שמרכיבים ביום הטיפול הן בדרך כלל זמניות. את השיקום הקבוע מכינים לאחר תקופת ההחלמה והמעקב. לא בכל מצב אפשר לבצע העמסה מיידית. הדבר תלוי ביציבות השתלים, בכמות ובאיכות העצם, במצב הרפואי ובכוחות שמופעלים בזמן הלעיסה.
תותבות או שתלים: איך בוחרים?
תותבת נשלפת מתאימה גם היום למטופלים רבים. היא לא תמיד דורשת הליך כירורגי, ואפשר להוציא ולנקות אותה בקלות יחסית. לפעמים זהו הפתרון הנכון בגלל מצב הבריאות, מבנה הלסת או קושי לתחזק שיקום קבוע.
אם התותבת זזה, מקשה על הלעיסה או גורמת לפצעים חוזרים, אפשר לבדוק אם שתלים יעזרו לייצב אותה. תותבת על גבי שתלים עדיין נשלפת לצורך ניקוי, אבל השתלים משפרים את האחיזה שלה. אפשרות אחרת היא שיקום קבוע על גבי שתלים, שאינו מוסר בבית.
המראה הוא רק אחד השיקולים. צריך לחשוב גם על הניקוי היומיומי, על היכולת להוציא ולהחזיר תותבת, על עזרה מבן משפחה או ממטפל, על מספר הטיפולים ועל התחזוקה שתידרש בעתיד.
איך מתבצע תהליך השתלת שיניים למבוגרים?
התהליך משתנה ממטופל למטופל, אך בדרך כלל כולל את השלבים הבאים:
- בדיקה ואבחון: עוברים על המצב הרפואי, בודקים את הפה ומשלימים צילומים לפי הצורך.
- תכנון השיקום: מחליטים אילו שיניים אפשר לשמור, כמה שתלים דרושים ואיזה שיקום יתאים.
- הכנת הפה: מטפלים בדלקת, בעששת או במחלת חניכיים. לפעמים יש צורך בעקירות או בהשתלת עצם.
- החדרת השתלים: הטיפול נעשה בהרדמה מקומית. במקרים מתאימים אפשר להיעזר גם באמצעי הרגעה.
- תקופת החלמה ושיקום: לאחר שהשתלים נקלטים, מתקינים את הכתרים, הגשר או התותבת שתוכננו.
- מעקב ותחזוקה: מנקים היטב מדי יום, מגיעים לביקורות ומטפלים מוקדם בכל שינוי סביב השתלים או השיקום.
משך התהליך אינו נקבע לפי הגיל בלבד. הוא מושפע מהצורך בהשתלת עצם, מסוג השיקום, מקצב ההחלמה ומהאפשרות לבצע העמסה מיידית.
מתי השתלה אינה האפשרות המתאימה?
לפעמים צריך לדחות את ההשתלה עד שהמצב הרפואי או מצב הפה יתייצבו. במקרים אחרים, הסיכון והעומס הכרוכים בטיפול גדולים מהתועלת הצפויה. מחלת חניכיים פעילה, סוכרת שאינה מאוזנת, עישון כבד, תרופות מסוימות שמשפיעות על העצם או קושי משמעותי בשמירה על ניקיון הפה עשויים לשנות את התוכנית.
גם אם שתלים אינם מתאימים, יש פתרונות אחרים. אפשר להתאים תותבת חדשה, לשפר תותבת קיימת או לבנות שיקום אחר לפי מצב השיניים והעצם. הפתרון הנכון הוא זה שהמטופל יוכל להשתמש בו ולתחזק אותו לאורך זמן.
השתלת שיניים למבוגרים בירושלים: מתחילים באבחון
בהשתלת שיניים בגיל השלישי צריך להביא בחשבון את מצב הפה, הבריאות ושגרת החיים. לפני שבוחרים בין שתל יחיד, תותבת על גבי שתלים או שיקום מלא, בודקים מה אפשר לבצע בבטחה ומה המטופל יוכל לתחזק גם בהמשך.
במרפאת ק&ג בירושלים בודקים את השיניים והחניכיים, את כמות העצם ואת הנתונים הרפואיים הרלוונטיים. לאחר הבדיקה מסבירים אילו אפשרויות קיימות, מה כולל כל טיפול ומהן המגבלות שלו.
לקביעת בדיקה והתייעצות אפשר להתקשר למרפאה בטלפון 02-625-0870.
שאלות נפוצות על השתלת שיניים למבוגרים
במקרים רבים כן. גיל מתקדם לבדו אינו מונע השתלה. ההתאמה נקבעת לפי מצב הפה והעצם, המצב הרפואי, התרופות והיכולת לשמור על השיקום לאחר הטיפול.
בודקים בצילום כמה עצם נשארה והיכן היא נמצאת. לפי הממצאים אפשר לשקול השתלת עצם, הרמת סינוס, שינוי במיקום השתלים או שיטות אחרות שמתאימות למצבי ספיגת עצם. לפעמים עדיף לבחור בתותבת על גבי מספר קטן של שתלים או בפתרון שאינו כולל השתלה.
כל הליך כירורגי כרוך בסיכונים, ובהם זיהום, דימום, פגיעה במבנים סמוכים או אי-קליטת השתל. הגיל אינו בהכרח הגורם המרכזי. בדיקה רפואית, תכנון מתאים, איזון מחלות רקע ומעקב מפחיתים סיכונים, אך אינם מבטלים אותם לחלוטין.
אי אפשר לקבוע מראש כמה שנים יחזיק שתל. שתלים יכולים להישאר בפה שנים רבות, אבל הדבר תלוי בבריאות החניכיים, בניקוי, בעישון, בעומסי הלעיסה ובהגעה לביקורות. הכתר, הגשר או התותבת שמחוברים לשתלים הם חלקים נפרדים, ולפעמים צריך לתקן או להחליף אותם גם כשהשתל עצמו יציב.
מחקרים מצאו ששתלים נשארים יציבים לאורך זמן גם אצל מטופלים מבוגרים, בלי הבדל ברור שנובע מהגיל בלבד. עם זאת, שתל שנשאר בפה אינו מעיד בהכרח שכל השיקום מתפקד היטב. הסיכוי להצלחה תלוי במצב הבריאות, בכמות העצם, בחניכיים, בעישון, בסוג השיקום ובתחזוקה. לכן נתון כללי אינו יכול להחליף בדיקה אישית.